לאחרונה אני נתקלת בהמון אבחונים מוטעים, שלכם כלפי עצמכם בנוגע להתמודדות עם מערכת היחסים שלכם עם אוכל. כל שינוי בהרגלי האכילה, התעסקות באוכל או משקל מעט מעבר לרגיל ישר הופכת ל״הפרעת אכילה״. חשוב לי לתת דגש על ההבדל בין המושגים,מה זה אומר? מהי דרך האבחון ואיך מטפלים?
נתחיל בהפרעה באכילה, שלרוב זה האבחון המתאים לרוב מי שאבחן את עצמו.
הפרעה באכילה מתבטאת בהתעסקות מעבר לרגיל במראה ו/או משקל וזה לרוב נובע כתוצאה מהתרבות שלנו, החברה שלנו ואידיאל הרזון ששוטף לנו את העיניים בשלטי חוצות. הפרעה באכילה מתבטאת בעיסוק מעוות באכילה הכולל: התקפי זלילה, הימנעות מאכילה ומצבי הרעבה קלים.
לעיתים אנחנו משנים דפוסי אכילה בסיטואציות שונות בחיים וגם הן אינן מעידות בהכרח על הפרעת אכילה. למשל, במצבי סטרס ישנם אנשים הנוטים לאכול יותר או פחות, אך אינם סובלים בהכרח מהפרעת אכילה.
הפרעות באכילה כוללות לעתים רחוקות מאוד הקאות, בתדירות נמוכה אם בכלל לעומת אלה המתרחשות בהפרעות אכילה. הן יכולות להוביל להורדת משקל או לעלייה במשקל. לרוב הן אינן פוגעות בתפקוד היומיומי ואינן מהוות סכנת חיים.
לעומת זאת, הפרעות אכילה המחוייבת באבחון מקצועי
הפרעות אכילה הן הפרעות נפשיות, שהמאפיין העיקרי שלהן הוא התנהגות אכילה מופרעת ודימוי גוף מעוות. הפרעות אכילה מופיעות לעתים כמחלות נלוות למצבים נוירולוגיים או הפרעות פסיכיאטריות, כגון דיכאון, הפרעת אישיות גבולית, סכיזופרניה, הפרעות פרנואידיות, הפרעות רגשיות והפרעות אובססיביות קומפולסיביות. שלוש הפרעות אכילה הנפוצות ביותר הן אנורקסיה נברוזה, בולימיה נברוזה והפרעות אכילה לא ספציפיות, שאחת מהן הוגדרה כתסמונת אכילה זללנית.
על מנת לאבחן הפרעות אכילה צריך לשים לב לדפוסי התנהגות, לאורך זמן אשר בהכרח פוגעים בתפקודו התקין של האדם.
לא כל שינוי בדפוסי האכילה מצביע על פיתוח הפרעת אכילה, למרות שלנו כבני אדם יותר קל להישען על אבחון שנותן לנו את הלגיטימציה ל״בעיה״ שלנו. ברוב המקרים, המאובחנים שלא בדרך מקצועית הם רק אנשים שדפוסי ההתנהגות השונים משפיעים על האכילה שלכם.
למשל, חוסר משמעת עצמית- התחלתם דיאטה, אפילו יותר מאחת ולא הצלחתם, זה אומר שיש לכם הפרעת אכילה? לא. אבל זה יותר נוח לשים את הכותרת הזו. זה רק אומר שהדיאטה הזו כנראה לא מתאימה לכם, אתם לא שלמים איתה והיא ככל הנראה לא מספקת אתכם, זה ממש לא אומר שיש לכם הפרעת אכילה אלא אם כן מדובר בכמה תסמינים שונים וממושכים המפריעים לתפקוד התקין בחיי היומיום.
סוגי הפרעות אכילה
קיימים ארבעה סוגים מרכזיים של הפרעות אכילה:
- אנורקסיה נרבוזה – סירוב שמירה על משקל גוף תקין ופחד עז וקבוע מפני עלייה במשקל, גם אם מדובר תת משקל. הפרעה בתפיסת דימוי הגוף או הכחשה של המשקל הנמוך הקיים. אצל נשים לאחר קבלת מחזור ראשון – הפסקת מחזור של שלושה חודשים לפחות.
אנורקסיה שאינה מטופלת הופכת לאנורקסיה כרונית ואף לאנורקסיה עמידה לטיפול, מצב המסכן את חיי החולה. - בולמיה נרבוזה – התקפי זלילה חוזרים ונשנים בזמן קצר יחסית ובמעין אובדן שליטה, שלאחריהם הפיצוי או העונש הם הקאות יזומות, פעילות גופנית מוגזמת, צום, שימוש במשלשלים, וכל התנהגות אחרת של פיצוי שאינו תואם את התקף האכילה כדי להפחית במשקל. מדובר בתופעה הנמשכת לפחות שלושה חודשים ומתקיימות לפחות פעמיים בשבוע. מעט מהחולים הם בעלי משקל יתר והשאר במשקל תקין, מה שמקשה מאוד על זיהוי ההפרעה.
- הפרעת אכילה התקפית (BED) – התקפות חוזרות ונשנות של אכילה בזמן קצר יחסית ובכמויות גדולות, עם תחושה שקשה להפסיק לאכול ושל חוסר שליטה, עד למצב של מלאות הגורמת לאי נוחות. לצד האכילה ההתקפית מתלווה תחושת אשם, בושה וגועל. לא מתקיימות התנהגויות של פיצוי כמו בבולמיה, אך ישנה מצוקה סביב האכילה. התקפות האכילה הללו מתקיימות לפחות פעמיים בשבוע למשך שישה חודשים.
- הפרעת אכילה לא ספציפית (EDNOS) – הפרעת אכילה שאינה עונה על כל הקריטריונים של הפרעת אכילה ספציפית. למשל – היא יכולה לכלול את המאפיינים של אנורקסיה, אך בלי הפסקת וסת או בלי ירידה במשקל. בהפרעה זו יש נטייה ללעוס באופן קבוע מזון ולירוק אותו כל הקריטריונים של אנורקסיה מתקיימים, אך יש עדיין מחזור תקין.
אם אחד תיאורים האלה בכל ארבעת סוגי ההפרעות קרו או קורים לכם, זה עדיין לא מצביע בוודאות על קיומה של הפרעת אכילה. לשם אבחון חייב לפנות לאיש מקצוע, על מנת לשלול אבחנות פרט להפרעת אכילה ולהתאים טיפול. לדעתי, אבחון וטיפול בהפרעות אכילה חייב להיעשות על ידי איש מקצוע מוסמך לתהליך היות ומדובר בהפרעה מסכנת חיים. אינני ממליצה להתמודד עם התופעה לבד.
כיצד מאבחנים הפרעת אכילה?
מאחר שישנן כמה הפרעות אכילה וכל אחת מהן מתאפיינת בתסמינים אחרים, במידה והתסמינים של כל אחת מהפרעות האכילה מתקיימות במשך זמן ממושך והם פוגעים בתפקוד היומיומי, יש לפנות לייעוץ רפואי במרפאה להפרעות אכילה, כדי לאבחן ולטפל בהפרעת אכילה.
שינויים התנהגותיים "חשודים" הקשורים לאופני אכילה
– אכילה בהצמדות לשעות קבועות.
– עיסוק כפייתי בחשיבה על אוכל, קנייתו, הכנתו והגשתו לאחרים (לרוב מבלי לאכול), איסוף מתכונים.
– אכילה איטית, הפרדה וברירה של האוכל, השארת שארית, הימנעות מאכילה בחברה.
– הערכה עצמית כולה תלויה באכילה או אי אכילה.
שינויים גופניים המצביעים על התפתחות הפרעת אכילה
– חולשה, סחרחורת, עייפות, התעלפויות והתייבשות.
– בעיות מעיים, עצירויות, טחורים, שלשולים וכאבי-בטן.
– כאבי גרון תכופים, כאבים בוושט, כאבי שיניים, נשירת שיער.
– שפשוף באצבע, צלקת בגב כף היד כתוצאה מהקאות (סימני שיניים באזור האצבעות).
– חום גוף נמוך, אי סבילות לקור, דופק איטי.
– עור יבש, פצעים בפנים.
– צמיחת פלומת שיער על הגוף.
– שינוים הורמונאליים-פגיעה בהתפתחות המינית, עצירת הגובה (בנות – אל ווסת, בנים – הפסקת קרי לילה)
– אוסטיאופורוזיס-ציפורניים סדוקות, שברים ספונטאניים (גם ממכות קלות), עקמת.
– הפרעות שינה.
פסיכולוג או פסיכיאטר? שניהם
הטיפול במרפאה להפרעות אכילה כולל צוות מקצועי שמטרתו לטפל גם בביטויים הרגשיים וגם בביטויים הגופניים של המחלה.
הטיפול הרגשי לרוב כולל מעורבות של מטפלים רגשיים (פסיכולוגים, עובדים סוציאלים וכו'), שבו יתנהלו לרוב שיחות, טיפול בתנועה וטיפול באמצעי הבעה אחרים.
בנוסף, קיימת חשיבות גבוהה לטיפול תזונתי, מאחר שהפרעות אכילה לרוב מלוות בבעיה נפשית נוספת, כגון דיכאון או חרדה, יש צורך בטיפול ובמעקב של פסיכיאטר במקביל לטיפול הרגשי והתזונתי. לרוב, הטיפול הפסיכיאטרי כולל תרופות.
לסיכום, הפרעות אכילה הן הפרעות נפשיות המחייבות טיפול מקצועי. תמיד יש פתרון וכדאי לנו לעלות על הבעיה כמה שיותר מהר. בין אם מדובר בנו או בקרובינו. המסר החשוב ביותר הוא לא למהר לאבחן את עצמכם, הבינו מה ההשלכות של אבחון מוטעה שכזה.
לכל המאמרים לחץ כאן
